מה לא עושים? לא יושבים בחיבוק ידיים. זה בטוח. שום דבר לא יבוא מהשמים והימין ימשיך בשליחותו ההיסטורית לזרוק אותנו לים. בטוח שזה יקרה אם נמשיך לשבת בטטה על הכורסא, או נשתה אספרסו בבית קפה, ליד הג‘יפ ארבע על ארבע שלנו שהעמדנו על המדרכה, חוסם חניית נכה או את הדרך לעגלת תינוק. אז מה כן? שאלה טובה. צריך להתחיל ממשהו. למשל, אם אתם חושבים כמונו, תביטו שמאלה ושמאלה ותמצאו עוד עשרה אנשים שחושבים כמותכם. וזה שחושב כמותכם, צריך למצוא עוד עשרה אנשים שחושבים כמוהו. וכששרי עשרות ימצאו מאות שימצאו אלפים שימצאו רבבות, תהיה שרשרת אנושית ארוכה יותר מהשרשרת של הימין. כשנהייה שם, נגע מחדש בשלטון. וואלה, כמה זמן שלא הרגשנו תחושה כזו. וכשנגע מחדש, נכבוש אותו. ואז, ניתן יהיה לשנות שינוי. גדול. כמו ששינה בן-גוריון. כמו ששינה רבין. ולחזור להיות כמו לפני 67‘, עם השכל של המאה ה-21. שמאל לאומי, כמו שהיינו פעם, עם שינויים ושיפוצים. ועדכונים. ואז נחלק את הארץ ומיד, נכריז על ניצחוננו במלחמת העצמאות ונתעתע בהיסטוריה. נוכיח שהבית השלישי יחזיק נצח נצחים יותר מהבית הראשון והשני, כי למדנו לקח. ועם ישראל חי.