מחנה השׂמאל מוכה ומושפל. הוא מצפה שממשלת הימין תקרוס ברעש גדול והעם יבין שצריך לבחור במנהיגות מהשׂמאל. אז נניח שהיום הזה הגיע. נניח שהימין קרס. נניח שארצות הברית הציעה לעם הזה הצעה שאי אשר לסרב לה והימין מתמוטט תחת הלחץ. נניח שהבחירות מתקרבות וצריך להעמיד מישהו בראש הרשימה. אנחנו צריכים להחליט מי יוביל את המחנה. המחנה של השׂמאל הלאומי. אנחנו מביטים שׂמאלה ושׂמאלה ולא מזהים אף אחד. אולי כי אנחנו כל הזמן מחפשׂים את האיש הלא נכון. מדינאי דגול אנחנו מחפשׂים, ראש ממשלה מנוסה שכבר נכשל, מהפכן סוציאליסטי, עסקן מפלגתי אנליטי ורמטכ“ל לשעבר – הכל בחבילה אחת. ורצוי שיהיה בן-אדם מושלם. אז זהו. שאין כזה וזה גם לא נכון. אנחנו פשוט צריכים אישה חכמה. קודם כל חכמה. יכול להיות שעכשיו היא מנהלת חברת היי-טק. יכול להיות שכרגע היא ראש עיר, או מנהלת בית ספר תיכון. יכול להיות שהיא החברה הכי טובה שלך, שמעולם לא חשבה ללכת לפוליטיקה. יכול להיות שהיא עומדת לידך עכשיו או שהיא משחקת אתך בכדורסל כל יום חמישי. לכן ננסה ללכת הפוך. ננסה לתאר את התכונות והכישורים הנדרשים ממנהיגת השׂמאל הלאומי. ננסה ליצור תבנית, נעל זכוכית של סינדרלה וננסה להתאים אותה למועמדת המתאימה. על המנהיגה שלנו להיות אחרי שירות לאומי מלא, צבאי או אזרחי. על המנהיגה המיועדת להיות בעלת כישורי ניהול. המנהיגה המיועדת צריכה להיות אישה משׂכילה, אשת העולם הגדול והאיש הקטן. עליה להיות מסוגלת לפתוח סידור, לקרוא בתורה בלי להתבלבל, לצטט את שלמה אבּן-גבירול, נתן אלתרמן, ז‘בוטינסקי וקרל מרכס. המנהיגה המיועדת צריכה להיות מנויית טוויטר ופייסבוק, סמסנית בלתי-נלאית, בקיאה ברזי ויקי, ובאופן כללי תושבת קבע בתרבות האינטרנט. היא לא צריכה להיות גיטריסטית מובילה או אמנית פלסטית, אבל היא חייבת להיות קשובה לדופק של התקופה. המנהיגה המיועדת צריכה להיות בן-אדם – ניצול השואה נטול הכסף לתרופות לא צריך לככב בסיסמאות הבחירות שלה – הוא צריך לרבוץ לה על המצפון דרך קבע. המנהיגה יכול הלהיות אישה אמידה ומוצלחת, אבל אסור שתהיה חזירה. למנהיגה המיועדת של השׂמאל הלאומי צריכה להיות בת ביחידה מובחרת, ואם אין לה – היא צריכה להרגיש שיש לה, או שבעתיד תהיה לה, כשהיא מתלבטת בהחלטות של מלחמה ושלום או אם שווה להחזיר את גלעד שליט שיחזור במהרה. המנהיגה המיועדת של השׂמאל הלאומי צריכה להיות אמפטית לצער של הזולת, היא צריך למנוע עוולות כמו זו של גדר ההפרדה בבלעין. היא צריכה לאפשר לעקורות איקרית וברעם לחזור לביתן. מעגל החברים שלה צריך לכלול בני-אדם – לא בעלי הון. היא צריכה לדבר איתנו – לא רק עם יועצ(ות)יה. המנהיגה שלנו צריכה לדמוע כשדגל ישׂראל עולה לראש התורן וכשהתקווה מתנגנת על-ידי תזמורת צה“ל (ואם תדע את המילים לאינטרנציונל - לא משנה באיזו שׂפה - פעמיים כי טוב). כשהיא נכנסת בשערי ירושלים הלב שלה צריך לפעום. היא צריכה להיות אמיצה. מסוגלת לקבל החלטות ובעלת-יכולת נדירה לזהות הזדמנויות לאומיות ולנצלן. היא חייב להיות חברה. היא צריכה להוביל – לא להיגרר. היא חייב לפטר את יועצת הסקרים שלה שעזרה לה להיבחר – מיד כשהיא נבחרת, כי עכשיו צריך להנהיג ולחדש את חוג התנ“ך של בן-גוריון והמפגש החודשי עם אנשי-הרוח. לשיחות הקבועות שלה בטלוויזיה צריכה להיות צפיית שׂיא כי היא תגיד בהן דברים חשובים לכל אחד/ת מאיתנו. השבעה, השלושים, אפילו השנה על יצחק רבין כבר מאחרינו. הגיע הזמן למצוא מישהי אחרת. צעירה.