פשוט – מאבד את הזכות לחינוך חינם, לבריאות ציבורית, למשכנתא, לביטוח לאומי, לביטחון אישי, לקצבת אבטלה, להצביע בבחירות, לדרכון – בקיצור אזרח סוג ב‘. כמו לקוח מוגבל בבנק. מי שיסרב לקיים את חובתו למדינה – ירוויח את הקלון שלו ביושר. הוא לא יקבל משרה בשירות המדינה, שכרו לא יוכר כהוצאה למעביד שלו – הוא לא יבוא בקהל במשמעות התנ“כית של הביטוי. נשמע קיצוני? מאד. ממתי בדמוקרטיה קושרים מתן זכויות בחובות? מה, משתמט שיגיע פצוע לבית חולים לא יקבל טיפול? זהו, שישראל היא לא דמוקרטיה ככל העמים. היא מדינה יהודית ודמוקרטית. זאת אומרת, דמוקרטיה מיוחדת, סוג של דמוקרטיה, שצריכה לגונן על עצמה לעולם ובמיוחד כזו שצריכים להשקות מידי יום, כדי שתישאר בחיים. וכן, יש פה גם גיוס חובה. יחודי בעולם (כן, כן, גם בשוויץ יש גיוס חובה. שמענו על זה. אבל שם זה לא באמת צבא. זה בקושי אולר). כאן בגיל 18 מתנתקים צעירים מחלומותיהם ונעלמים לכמה שנים, הקסומות בחייהם, כדי לשרת אותנו. חלק גם לא שבים. וכשחלק משמעותי משתמט וזה הופך ללגיטימי, בסוף יישאר פה צבא שאליו מתגייסים רק עולים מחבר העמים לשעבר, יהודים אתיופים וישראלים בני עובדים זרים. לשמור על כולנו. ואז, יתגשם חלומו של אחמדיניג‘אד ולא נהיה כאן יותר. כי כשאיש הישר בעיניו יעשה, איש את רעהו חיים בלעו. ישראל צריכה לשוב ולהיות חברה מגוייסת. חלק לצבא וחלק לקהילה. כן, מגוייסים לקהילה. כי רק אם נהיה ערבים זה לזה, נשרוד כיהודים בים של ערבים במזרח התיכון, בלי לטבוע. המצב שבו חלק קטן מהאוכלוסייה נושא בעול וכל היתר משתמטים – חייב להיפסק בבת אחת. וכדי שזה יפסק מיד, צריכים לנקוט צעדים קיצוניים. מצב חירום מחייב טיפול חירום. אז משתמט יקבל טיפול בחדר מיון? כן. בכסף מלא. כמו ישראלי שנפצע בסנטרל פארק ומובל לבית החולים במנהטן. על חשבון חברת הביטוח הישראלית.