הם לא אוהבים את דגל ישראל. הם לא שרים את ההמנון. הם אדישים ליום השואה. הם לא בוכים ביום הזיכרון ולהכעיס בוכים יום אחד אחרי – ביום הנכבה החל בדיוק ביום העצמאות. ואותך זה מעצבן. מאד. מאד כואב לך שאחמד לא שר “נפש יהודי הומייה”. צורב לך שהמגן דוד הציוני לא מרגש אותו. כואב לך שכואב לו ביום הזיכרון על הדודים שלו שברחו מפה, או גורשו מפה ועל הכפר של סבא שלו שחרב והיום קוראים לו מגידו (“א– לג‘ון”) או רמת-אביב הישנה (“שייח-מוניס”). תודה, שהכי כואב לך שהוא לא כמונו, הוא והזהות המעצבנת שלו. אז זהו – שהוא בדיוק כמונו. אנחנו הסתובבנו אלפיים שנה בגלות עם זיכרון החורבן ועם מולדת וירטואלית בלב. זו זכותו של הפליט. זכותו של הנכבש, זכות המיעוט, זכותו של כל אדם להתגעגע ולאהוב את מה שהוא רוצה ואין לו. אתה פשוט חושש שכמו שאנחנו הקמנו מדינה אחרי אלפיים שנות תקווה וגעגועים – זה יקרה גם לו ועל חשבוננו. עינך צרה בעצב שלו. אתה רוצה שישמח ביום העצמאות שלנו. אתה לא מוכן להעניק לו את זכות העצב והתוגה, את הזכות להתאבל על האובדן שלו. וזה כמובן לא אנושי. עזוב לא אנושי – זה לא יהודי וזו הרי מדינה יהודית. מעצבן אותך מאד שהערבי הישראלי מרגיש פלשתינאי. מעצבן מאד שהוא לא לוקח חלק בסערת האופוריה של תחילת המבצעים של צה“ל. מעצבן אותך שיש לו קרובים בירדן, לבנון וסוריה ושהוא בוכה כשקרוביו בעזה מופצצים על-ידי חיל האוויר. זכותך להתעצבן. אבל אנחנו רוצים לעסוק בדרכים למזעור הטינה בינינו לבינם. בדרכים לצמצום הזרות השנאה והניכור. למה רק צמצום? כי זה לא יעלם לגמרי עד שלא יהיה פיוס היסטורי בין היהודים לערבים בעולם. אבל לצמצם ולתחום – אפשר. אתה שואל – למה ליהודי אמריקאי אין בעיית נאמנות לאמריקה ולאמריקאים? ליהודי הבריטי? למה יהודי בניו-יורק יכול להצדיע בכף ידו על חזהו, כשמונף דגל הפסים והכוכבים? למה היהודי הבריטי מתוח דום לצלב שעל הדגל הבריטי ושר “אל נצור המלכה” ולא מתלונן שזה הקשר נוצרי? – ההבדל ברור. בריטניה לא נלחמת ביהודי העולם. יהודי העולם לא נלחמים נגד אמריקה. לעומתם רוב הפלשתינאים נלחמים בישראל. רוב הערבים בקונפליקט עם ישראל. הישראלים והמוסלמים מתכתשים זה עם זה מאז תחילת הציונות. והערבים הישראלים גם מוסלמים וגם פלשתינאים. קל זה לא יהיה. הרבה שגיאות נעשו במדינת ישראל ביחסיה עם המיעוט הערבי שבה. המון עוול, אינסוף קיפוח דיכוי ושלילת זכויות. ועל העוול הזאת אנחנו צריכים להתחרט. אז צריך לתקן את “נפש יהודי הומייה”? לא. את העוולות צריך לתקן, ובחוכמה. לא את ההמנון.