תבקשו שיספרו לכם איך זה היה פעם. פעם, הפועל תמיד ניצחה את בית“ר. גם לקחה אליפויות בשרשרת. את “הפועל” של השמאל הקימה ההסתדרות של בן-גוריון. “בית“ר” היא תנועת הנוער שייסד ז‘בוטינסקי. בית“ר– ראשי תיבות של ברית יוסף טרומפלדור. ז‘בוטינסקי, כמו ימני אמיתי, היה פולמוסן. גדול הנואמים היהודים. הוא התנגד לכל מה שסימל השמאל. יישוב עקשני ומתמשך של ארץ-ישראל, דונם ועוד דונם. עוד פועל, עוד חקלאי. הוא רצה הכל. עם כולם. ועכשיו. ואם לא הכל – אז כלום. הוא התנגד להגנה על תל-חי, שם נפל טרומפלדור, כי היא הייתה נקודה קטנה, חלשה ורחוקה. והוא ז‘בוטינסקי, לא היה מוכן לוותר על השלם. “יקוב הדין את ההר”, וכשעמדנו מעטים מול המונים בתל-חי, הוא האמין בלסגת. טרומפלדור (הסוציאליסט) וחבריו, למזלנו, האמינו שצריך להסתפק במה שיש ועם זה לעמוד, גם כשנופלים. ז‘בוטינסקי העדיף לריב עם כל העולם ולמות צודק. בניו-יורק. הוא דחה את דוח ועדת פיל שהציעה סוג של שתי מדינות לשני עמים ומת ב-1940 משבץ. אם היה חי ב-47‘ – ודאי היה מתנגד לתוכנית החלוקה. אם היה חי בה‘ באייר תש“ח – בטח היה מנסה למנוע מבן-גוריון להכריז על מדינה כל-כך קטנה כ“היא מדינת ישראל”. הוא הותיר אחריו ספרים, תרגומים, נאומים ומאמרים ואת הליכודניקים. הוא צדק בחזותו את השואה וטעה בשרטוט התקומה. בן-גוריון היה אקטיביסט. והותיר אחריו מדינה. הוא הסכים בצער לדוח ועדת פיל, הסכים בצער לתוכנית החלוקה, והכריז על המדינה בפטיש עץ, למרות שאמריקה איימה עליו באקדח שלוף. בן-גוריון היה שמאלני אמיתי. פורץ דרך, משנה עולם. ז‘בוטינסקי היה ימני מושלם. אם זה היה תלוי בו, הבריטים עוד היו כאן, כי ימני אמיתי כמו ז‘בוטינסקי לא פראייר לצאת פראייר ובחיים לא היה מסכים לקבל ולהכריז על מדינה כל-כך קטנה. הוא הזה על מדינה מן הים עד הפרת והחידקל. בקיצור, חי בסרט. אם שניהם היו חיים עדיין – בן-גוריון היה משלים את חלוקת הארץ ומכריז על ניצחונה הסופי וההיסטורי של ממלכת ישראל השלישית. וז‘בוטינסקי היה ממשיך לנאום וכותב עוד ספר. טוב, זה ברור למה ז‘בוטינסקי טעה ובן-גוריון צדק, והפועל ניצחה תמיד את בית“ר. חבל שהיום זה רק בכדורגל.