יש הבדל גדול בין אשכנזים למזרחיים בכל הנוגע לאלוהים, לדת ולמסורת. אלוהיהם של האשכנזים בגד בהם והרשה שימיתו אותם באושויץ. וזה אחרי מסורת ארוכה של בגידות אלוהיות בפוגרומים, עינויים ואכזריות של הגויים. כשבאה הציונות ועשתה מהפיכה חילונית היא ביטלה את האמונה באלוהים והמציאה דת חדשה, דת העבודה ומשיח חדש – הרצל. למזרחיים לעומת זאת יש כלפי אלוהים רק כבוד. הוא לא בגד בהם ולא הפר שום חוזה נאמנות. גם המסורת שלהם רכה, נינוחה, וטעימה יותר מהדת האשכנזית הקשוחה. אלוהים של המזרחיים הוא אבא גדול ורחום. המזרחי לא מבין למה החילוני האשכנזי שונא את אלוהים ובז לו. הוא לא מבין והוא נעלב, כי הוא בטוח שהאשכנזי מתכוון לבוז לו, למזרחי. הוא לא מבין שזו שנאה ישנה, עתיקה, חשבונות מן העבר שלא נוגעים אליו. הציוני האשכנזי, הפועל הציוני השמאלי, זרק את המסורת ואת אלוהים כדי שיוכל להקים את המדינה הזאת. זה היה מעשה של כפירה, מרידה ואמונה גדולה. המזרחי בא אחר-כך כעולה חדש. נוסף לזרות המהגרים הרגילה, הוא נתקל גם בתיעוב האשכנזי לאלוהים שלו. המזרחי נסחף לציונות בגלל המשיח. הוא ראה בבן-גוריון סוג של משיח ובישראל את ראשית צמיחת הגאולה. מבחינתו, הגיעה עת אחרית הימים והתגשמו נבואות ישעיהו. הוא מגיע לארץ ולא מבין למה השנאה הזו לכל מה שמזכיר מסורת, או יהדות.