זו לא עבודה אקדמית. אין כאן הערות שוליים או ביבליוגרפיה. זו גם לא עבודה שלמה. כתבנו כאן על חלק מהדברים שמטרידים אותנו מאד. עניינים שלא נותנים לנו מנוח. אנחנו מבקשים שלא תקראו את זה בבת אחת, במכה אחת. כי זה עלול לבלבל. תטעמו את זה כמו ממגש מאזטים, טאפס, טאפס. קצת, קצת. תעכלו ותעצרו לחשוב, להתווכח, להתעצבן ואם תרצו לקלל – חופשי. אפשר גם להניח את זה בשירותים. אנחנו לא נעלבים. ההיפך. שם אין פלאפונים ואסאםאסים, ואפשר לחשוב. בשקט. ולקרוא. זה לא טקסט מסודר לפי נושאים – כי לדעתנו הכל קשור בהכל. הכל זה חתיכה אחת. מציאות חיינו השלמה. לעיתים נחזור על עצמנו. כי אין ברירה אחרת. דברים חשובים צריך לומר כמה פעמים ועוד כמה פעמים, כדי שהם יחלחלו. זה גם לא טקסט לפוליטיקאים או אקדמאים, אלא לאנשים אינטליגנטים. כאלה שלא יכולים יותר. אחרי שסיימנו את הטיוטא הראשונה שלפניכם, נתנו לכמה קוראים לקרוא ראשונים, ולהעיר. קוראים שדעתם נחשבת מאד – בעיננו ולדעתנו. את הערותיהם, תקראו בסוף. בפרק “הערות ראשונות לטיוטא ראשונה”. ובסוף ממש, “אחרון”, הוספנו קטע ממאמר ישן מאד ואקטואלי מתמיד, שמרגש אותנו, של איש אחד חכם מאד, שראה כל-כך למרחוק ונפטר צעיר מדי. אז יאללה, זזים ממש.