אנואר סאדאת הוא לא. גם לא המלך חוסיין. הם יכולים לאהוב אותו כמה שהם רוצים אבל לאסונם ולאסוננו הוא עמד בראשם עשרות שנים. רמאי נקלה, ליצן מגוחך, רוצח מתועב ששדד מיליארדים שנתרמו על-ידי העולם לעם הפלשתינאי והפקיד אותם בחשבונות הפרטיים של אשתו האנטיפטית. יאסר ערפאת היה איש ציני ששום דבר לא היה קדוש בעיניו. ההיפך הגמור מאציל נפש. איש שהוציא שם רע למאבק הלאומי הפלשתינאי. יותר משנות דור הניחו הפלשתינאים לטרול הזה להוביל אותם באף, וכל אותו הזמן הם הצטיירו בדמותו. אנחנו הישראלים יכולים לשנוא את חסן נסראללה, את באשר אל-אסד, מחמוד אחמדיניג‘אד, בלי גבול. אבל אף אחד מהם לא עורר בוז כל-כך עמוק כמו ערפאת. אפילו השייח אחמד יאסין, איסמעיל הנייה או חאלד משעל הם אויבים מנוולים פי כמה, אבל ראויים יותר מהגרוטסקה המתמשכת שהיה ערפאת. בחייו ובמותו.