לתנועת “מולדת” של רחבעם זאבי-גנדי הייתה פעם סיסמא – “אנחנו כאן – הם שם”. למרצ הייתה פעם סיסמא – “להיפרד מהשטחים לשלום”. למעשה מדובר באותו עיקרון. לנו ולהם היו מספיק הזדמנויות לעשות שלום. לא עשינו. פעם בגללם, פעם בגללנו, פעם בגלל מזג האוויר – מה זה משנה עכשיו? לא רוצים, לא צריך. ניפרד לשלום מהם ומשטחיהם. נחיה לצידם – או ביריבות או בשלום, או במלחמה, או בשלום קר – אבל לצידם. לא בתוכם, לא מעליהם ולא מתחתיהם. הפלשתינאים כבר ילדים גדולים שאחראים לגורלם. יש להם נשיא, פרלמנט, סיוע בינלאומי במיליארדים – יאללה תעזבו אותנו, רדו לנו מהראש. לא מתאים לכם מה שהחמאס עושה לכם, תתקוממו נגדו. במדינות טוטליטריות ומפחידות יותר, אנשים מתמרדים, מפגינים, נהרגים על הזכות שלהם לחופש ולהנהגה אחרת. ועוד נחזור לזה.