השמאל מת במוצאי מלחמת ששת הימים, כי זנח את ערכיו. פרגמטיזם, בניין הארץ בכל מחיר, חברת מופת. הוא הפסיק לחלום לשנות את העולם והרקיב לימין. כל מה שהטריד אותו במוצאי המלחמה היה לשמר שליטה וכח ו-של-טון! להדק את הקיים, לצופף שורות, כמו שמרן אמיתי. המפעל הציוני שהיה כולו מעשה ידיו להתפאר, טבע בכיבוש. הכיבוש מתאים לימין: מתמשך, יציב, הפוך משינוי וממהפכה ומשמאל. במצב כזה, לשמאל לא נשאר אוויר. רק לימין. כי השמאל חייב להיות כל הזמן בתנועה. וכשהמים עומדים, מסריח נורא והימין פורח.