השמאל לא הבין את התופעה. עד היום אין לו מושג מי האנשים האלה בהתנחלויות ומה מניע אותם. כבר מהרגע הראשון היה ברור שהם פועלים על דלק מסוג אחר – אבל לא הבינו מהו. ובכן, לדלק הזה קוראים משיחיות. משיחיות היא תחושה חזקה של זמן גאולה. תחושה שהנה אוטוטו המשיח בא, הגאולה באה ויהיה יופי. משיח זה פרס ראשון בלוטו. הסבבה הגדול. סוף הסופים. היהודים תמיד היו מאמינים גדולים במשיח, בעתיד הורוד – בעיקר כי ההווה היה אפור תמיד. האמונה במשיח החזיקה את העם היהודי בחיים. לפעמים היא התפרצה החוצה וכמעט חיסלה את העם היהודי – כמו בזמן שבתי צבי ומשיחי שקר אחרים. המשיחיות היא דלק גרעיני, סם מעורר מסוכן, ויאגרה רוחנית. עד מלחמת ששת הימים, הרגישו הדתיים-הציונים דחויים, נספחים, “דוסים”, חננות, הילדים הלא מקובלים של החברה הישראלית. בזמן שבני הקיבוצים הלכו לסיירת ולטיס – הלכו הדוסים לרבנות הצבאית לשרת כמשגיחי כשרות או כנערי מקהלה. אחר-כך הם נהיו עורכי-דין ורופאים. ההורים הבורגנים שלהם העדיפו שיעסקו במקצועות מסורתיים של יהודים. הכיפה שלהם הלכה והתכווצה יחד עם הדימוי העצמי שלהם.