כנראה שכן. ב-1967 היינו עם קטן בארץ קטנה. פתאום ניצחנו במלחמה ונתקענו עם המון ערבים כבושים. כמעט 700 אלף. בדיוק בעשור שבאמריקה בוטלו סופית חוקי ההפרדה הגזעית והחללית הראשונה נחתה על הירח והמוני מסטולים חגגו בוודסטוק פרחים, סמים ואהבה חופשית – אצלנו חזרו לימי הקולוניות. פתאום בכל תחנת דלק ובכל מסעדה עבדו ערבים מהשטחים, שטפו צלחות, קרצפו מכוניות, מילאו דלק, גיננו, בנו, עבדו בשדות, בתעשייה. בהתחלה זה היה תענוג. פחות מעשר שנים מאז הצנע, רק קצת יותר מעשרים שנה מהשואה – וכבר אפשר ליישר את הגב ולהתהלך כאדונים. הערבים הכבושים הסכימו לעבוד בחצי חינם וכמעט לא עשו בעיות. לכל משפחה היה הערבי שלה, לפעמים שניים-שלושה. המדינה שגשגה, קנינו בזול בעזה, ניגבנו חומוס בשכם, את המכונית תיקנו בקלקיליה – היה יופי. הרווחנו המון מהכיבוש. הפסקנו לעבוד ונהיינו מנהלי עבודה. כמו אצל פרעה במצרים – רק הפוך.