נמאס לנו לחיות במדינה שאין לה גבולות. לכל ישראלי יש את הנוסחה הפרטית שלו לגבולות ארץ ישראל – מהשלמה ועד הקצוצה, מהקו הירוק ועד הסגול. מה שלי? על מה יש לי זכות? למה מותר לי לשאוף? במה אני צריך להסתפק? אז דבר ראשון, שמאל או לא שמאל – אני אוהב את כולה. רוצה את כולה. לא רוצה לוותר על יריחו, לא רוצה לוותר על חברון. מבאס אותי לוותר על הר הבית ואני לא רוצה לרדת מהגולן. באמת. מכל בחינה – ביטחונית, היסטורית, והיינות של יקבי הגולן. ארץ התנ“ך שגדלנו עליה – היא לא גבעתיים, היא שכם, דוד המלך מבית לחם, ואחאב מלך שומרון. הלוואי, ואנחנו רציניים, ואפשר היה לחיות בארץ ישראל כולה. מן הפרת ועד החידקל. אבל אי אפשר. צריך להסתפק בקו הירוק שפעם הסכמנו עליו, בערך זה ששורטט בוועידת רודוס. אבל עם תיקונים, גושים, ערבויות ביטחוניות וחילופי שטחים וגם פירוז, כן? גם פירוז.