שמאל לא שונא כסף ולא שונא עשירים ומאד אוהב חיים טובים. כבר אמרנו, שמאל שונא חזירים. שמאל שונא עושק. שמאל שונא חזירים שמתחזים לשמאל. איך עושה הקפיטליסט את הונו? הוא הולך לבורסה ומתפרנס מהפנטזיות של האיש הפשוט. האיש הפשוט, כלומר אתה והיא, מקווה לקנות מניה בזול ולמכור ברווח. הקפיטליסט לוקח לו את הכסף והופך אותו למשכורת של מיליון שקל בחודש. כשהמניה תיפול בחודש הבא, והאיש הרגיל יפסיד את המכנסים – הקפיטליסט עדיין ימשיך לקחת משכורת של מיליון בחודש כדמי ניהול על חשבונך. או, למשל, חברות הסחר בבני-אדם. אנשים עמלים, שמפוטרים כל חצי שנה כדי שהקפיטליסט הסוחר בהם יחמוק מהחוק שנותן להם זכויות. 40 שנה בניקיון ואין להם פנסיה, אובדן כושר עבודה או קופת גמל. הקפיטליסט אומר: אני לא אעסיק אצלי בחברה פועלי ניקיון. אני אעסיק חברת כוח-אדם. חברת כוח האדם תעסיק אותם. ככה לא יהיה לי קשר כלכלי איתם. לא אצטרך לשלם להם את מה שהיה מגיע להם על-פי החוק. אוכל לזרוק אותם כשיהיו זקנים. בעצם, זה לא אני שאזרוק: זו חברת כוח האדם. הרי הם לא מהמעמד שלי. הקפיטליסט אומר: אני לא רוצה שום קשר עם האנשים העניים האלה. אלה שמנקים לי את השירותים, שוטפים רצפה, מפנים זבל, בונים את הבניין, שותלים את העץ, קוטפים את הפירות, מכבסים, צובעים. עובדים. הוא יודע שסולידריות מאיימת על הקפיטל שלו, ולכן הוא שואף להתרחק – פיזית, כלכלית ונפשית – מהפועל. אצלנו בארץ הקודש, אצל חזירי ישראל – ברוך השם, היד נטויה. והמנהלים חוגגים. חזירים. אמרנו כבר ונחזור עוד ועוד, מבלי להתעייף. לחזירים אין בושה ואנחנו בשמאל רוצים שהעשירים יתביישו קצת. כמו פעם. שהמצפון קצת ייסר אותם. אנחנו רוצים חברת מופת, שהיא גוף אחד. שהראש יחוש בכאב של הרגל והלב יכאב את הבטן הריקה. אנחנו רוצים חברה אמפטית וסולידרית. רצוי שיהיו בה עשירים, חבל שיש בה עניים, אבל אסור שיהיו בה חזירים – אמרנו ברור?