כל העולם יודע שהקפיטליסטים בימין ושהשמאל סוציאליסט, רק אצלנו החזירים הם בעיקר בשמאל. בעיקר בשמאל. השמאל שלנו הוא היחיד בעולם שנתן גט כריתות לשכבות החלשות, לפועלים, לחוסכים, למעמד הבינוני המתפרנס למחייתו. הקפיטליסט אומר – אני אעשה כסף כמה שאני רק יכול, כמה שיותר, בלי גבול ועל הזין שלי העניים והחלשים. האידיאולוגיה של הימין מסכימה איתו אבל מציעה שכדי למנוע צרות עם החלשים האלה (שאת קולם אנחנו צריכים בקלפי) – צריך לתת להם קצת עצמות ושאריות. הימין השמרני מקווה שאם העשירים יקבלו זכויות והטבות – הם יזרקו פירורים לאלה שלמטה. הימין בכל העולם חושב שזה ממש בסדר שהבעלים של הבנק ירוויח פי שלוש מאות מהשומר בפתח הבנק והשומר יגיד תודה בכלל שיש לו פרנסה ושבעניין הזכויות שלו יפנה לחברת כוח האדם ששלחה אותו הנה.
השמאל לא אמור לחשוב כך. השמאל גורס שצריך לחלק את העושר. כי הבעלים של הבנק עושה את הכסף שלו מפועלי הייצור, מהחקלאים, המנקות, הסלבריטיס, שדרני הרדיו, העיתונאים – בקיצור כל אלה שהם לא בעלי הבנק. הבעלים של מפעלי ים המלח למשל עושים כסף מים המלח. הים של כולנו. השמאל חושב שהחזק צריך לעזור לחלש להתחזק. שהחזק חייב לעזור לחברה בה הוא פועל. אנחנו שמאלנים. אנחנו חושבים שאם חברה נסחרת בבורסה, ועושה הון עתק מהציבור – היא חייבת להפריש חלק ניכר מרווחיה ולהחזיר אותו לציבור בדרכים שונות. למשל – מעשר על רווחי עתק של חברות הנסחרות בבורסה (של הציבור), שיועבר כולו להגדלת תקציבי החינוך והבריאות והשיטור הקהילתי. אוי ואבוי, יאמר עכשיו שר האוצר – אל תבריחו לי את בעלי ההון. גם ככה המיסים בארץ זה רצח. אז גם מעשר? תירגע, נגיד לו. הם לא יברחו. גם הם לא רוצים להיות חזירים והם מתביישים להיקרא תאבי בצע. הם מרוויחים הון. הון! אתה פשוט המדינה היחידה בעולם המערבי שמאפשרת לעשירים להיות כל-כך חזירים, מגעילים וחמדנים שלא משפילים עיניים. אנחנו לא נגד עשירים. אנחנו נגד חזירים. נגד מנקרי עיניים. נגד פרות הבשן. אנחנו נגד מנהיג מפלגה סוציאל-דמוקרטית, שגר בדירה ששווה ארבעים מיליון שקל, עם שני פסנתרים, סאונה יבשה וסאונה רטובה וכל זה לא מפריע לו – בעיניים מתגלגלות – לדקלם נגד הקפיטליזם החזירי. אז מה כן? נחזור לסוציאליזם? אז זהו. שלא בדיוק.