תוכן עניינים |
מה לגבי חזון מדעי טכנולוגי? אני חושב שאפשר לדבר על פיתוחה של תרבות הקוד הפתוח והניו-מדיה כצורת תקשורת שוויונית ומבוזרת רתימת ההתפתחויות הטכנולוגיות למען הקיימות. מתן מקום למדעים כהולכים לפני המחנה ומאירים את הדרך בצוותא עם ערכי הנצח של נביאינו. פיתוח המוח הישראלי והגעה להישגים מדעיים וטכנולוגיים תוך תמיכה מדינית בהם. הכרה בכך שמחקר הוא מקצוע שראוי למימון ויכול לפתח רבות את ישראל ומעמדה בעולם. השקעה בתחרויות מדע וטכנולוגיה לילדים ונוער מתוך ידיעה שהם דור העתיד ורק תוך השקעה בהם המדינה תהפוך למעצמה מדעית וטכנולוגית. כמו כן תחרויות בכל תחום אהובות על ילדים וכך ניתן לרתום אותם למטרה.
"חברת מופת סוציאל-דמוקרטית ברוח הציונות המעשׂית של הרצל וממשיכי דרכו" הרצל=צינוות מדינית, חיבת ציון=ציונות מעשית אולי צ"ל פשוט ציונות ולהזכיר עוד כמה שמות מלבד הרצל.
"תנועת השׂמאל הלאומי מקבלת את הכרעת בן-גוריון בדבר עקרון חלוקת הארץ כפתרון המעשׂי ביותר בעת הזו." יש מצב שהסעיף הזה יקבל קצת יותר נפח והסברים קצת יותר חד משמעיים? לי למשל באופן אישי קצת קשה לקבל מדינה שנראית כמו בציור של תכנית החלוקה שבקישור. עוז ניטצקי 15:12, 22 ביוני 2010
שלום, בזמנו כבר בימים הראשונים לאחר פירסום המניפסט עבדתי על "תירגומו" לתוכנית פעולה מסודרת, במיוחד בתחומים המדיניים ביטחוניים אך גם בתחום החברתי כלכלי, מתוך הבנה שרק שילוב של חלוקת הארץ ממניעים אינטרסנטיים, של מה שטוב למדינת ישראל ולחברה שלה, כלכלה חברתית סוציאל דמוקרטית ומדיניות ביטחונית אגרסיבית נגד טרור, יותר מבעבר יכולה להביא לתוצאות המיוחלות ושאין אחד בלי השני, כולם מרכיבים נדרשים.
לכן אני פשוט אצרף לכאן את הנוסח שלי שהתגבש דרך המניפסט ושיחות עם אנשים:
הרציונל: הרציונל פועל בשני קווים מקבילים: הראשון - אינטרסנטיות קרה, אינטרסנטיות קרה פירושה ניתוח קר של מה טוב, מה מועיל ומה משרת את מדינת ישראל מתוך הבנה שאין כזה דבר "צריך", "אמור" או "רצוי", יש רק מצוי ובתוך מגבלות המצוי רודפים את האינטרסים הקיומיים של מדינת ישראל, המשמעות היא שתמיד מעדיפים להיות חכמים מאשר צודקים מאחר והצדק והאינטרסים לא תמיד מיישרים קו. השני - הבנה שאנחנו יכולים לשלוט אך ורק בפעולות שלנו ואך ורק בגורל שלנו, פירוש הדבר הוא שאנחנו לא יכולים לבנות או גרוע מכך להיות תלויים במה שהפלשתינים יעשו או לא יעשו, הבנה שאנחנו לא יכולים לחנך אותם ושאנחנו לא יכולים להניח הנחות בקשר לפלשתינים ולמה שהם "אמורים" לרצות או לעשות מתוך איך שאנחנו רואים דברים, עלינו לזנוח את היומרנות הזו שהיא מנת חלקו של חלקים מהשמאל. התנהלות על פי רציונל זה מובילה לעיצוב המציאות במקום להגיב לה או גרוע מכך להתנגד לה וכך להיות קורבן שלה.
מטרת העל:הפרדות אמיתית לפי מפתח של רציפות טריטוריאלית ודמוגרפית מהפלשתינים על בסיס רעיון 2 מדינות ל2 עמים, סיום השליטה על הפלשתינים, צמצום החיכוך למינימום עם האוכלוסייה הפלשתינית, יצירת גבולות קבע, הבטחת הרוב היהודי במדינת ישראל, פינוי מרבית ההתנחלויות והפניית המשאבים העצומים המושקעים בשטחים לתחומים חברתיים-כלכליים ולפרויקטים לאומיים.
תוכנית פעולה/מצע מדיני 1. ניסיון אחרון למצות ולהכריע את המו"מ: 1.1 מהלך מקדים: ישראל תקפיא לחלוטין את הבנייה בשטחים, כולל בי-ם עד להכרעה בעניינה ותפנה את כל המאחזים הבלתי חוקיים על פי דו"ח ששון. 1.2 ישראל תחתור למצוי והכרעה של המו"מ עם הפלשתינים באמצעות דיון קצר אינטנסיבי ותחום בזמן על סוגיות הליבה: ירושלים, פליטים, גבולות, חילופי שטחים, מים, מעברי גבול ויכולת הפלשתינים לאכוף הכרעות קשות אם יפלו, בתום הזמן התחום יפורסמו התוצאות. 1.3 אם בתום הדיון לא יהיו הסכמות ישראל תעבור היישר לתוכנית חלופית של הסכם תלת צדדי בינה לבין ארה"ב והאיחוד האירופאי שתכליתו הפרדות חד צדדית מהפלשתינים. הסכם זה יהיה בעל מימד מדיני ומימד ביטחוני עם ערבויות וגיבוי מלא לישראל. האו"ם יכול לתת גב או שלא – לא חובה.
קווים מנחים להסכם:1. ישראל תיפרד מהפלשתינים באופן חד צדדי(באמצעות ההסכם התלת צדדי) על פי מפתח של רציפות טריטוריאלית ודמוגרפית על בסיס רעיון 2 מדינית ל2 עמים, מדינה יהודית ציונית ומדינה פלשתינית. 2. גבולות הקבע יקבעו על פי מפתח של רציפות טריטוריאלית ודמוגרפית תוך התחשבות במציאות בשטח ושיקולים ביטחוניים כאשר קווי 67 ישמשו כקווי מתאר כלליים והתחלתיים אך לא חזרה של ממש לקווים שרירותיים אילו מאחר והם אינם מפרידים הפרדה אמיתית בין העמים ובכך חוטאים לייעודם האמיתי כקו גבול, בנוסף לכך ישנם 300 אלף מתיישבים+ ואין צורך ולא ראלי לפנות את כולם, יש לקחת גושי התיישבות הגדולים בחשבון, במקומם ישראל תציע חילופי שטחים בערך של 1:1. 3. חילופי שטחים: מאחר ומדובר במהלך חד צדדי ואין מו"מ בינינו לבין הפלשתינים ישראל אינה מחויבת לחילופי שטחים מוסכמים עם הפלשתינים, במקום זה, לשם ההגינות, ישראל תיתן הצעה לא מחייבת אך לא נתונה למו"מ לאמריקאים ולאירופאים של תוואי שיהיה הטוב ביותר עבורה, אם לא תהיה הסכמה על ההצעה ישראל מצידה תבצע רק את הסיפוח. 3.1 הצעה לתוואי האופטימאלי לחילופי השטחים: ישראל תספח את גוש עציון, את ישובי עוטף י-ם כולל מעלה אדומים ואת העיר אריאל ובתמורה תעביר את גבולה מערבית לוואדי ערה כולל אום אל פחם והמשולש. מאחר ומדובר בתוואי בעייתי ממספר בחינות וכן קשה לעיכול בתוך מחנה השמאל הוא יישאר בגדר אופציה, בגדר הצעה בלבד, לפחות לעתיד הקרוב. כאמור מבחינת כל שאר הפרמטרים אכן מדובר בתוואי הטוב ביותר עבור מדינת ישראל, אך שוב מדובר רק באופציה שמונחת על השולחן ותלויה בהסכמת הצדדים. 3.2 סיבות המסבירות את התוואי: למען הבנת ההיגיון מאחורי תוואי זה יש לקרוא את מסמך החזון של וועדת המעקב העליונה של ערבי ישראל ומסמך החוקה של ארגון עדאללה. יש לעקוב אחרי התבטאויותיהם של האליטות בתוך החברה הערבית ישראלית, האקדמאיות, הדתיות כמו שיח' ראאד סלאח והפוליטיות כמו הח"כים במפלגות הערביות כדוגמת בל"ד ורע"מ תע"ל. להתחשב במחקרים השונים בנושא הדמוגרפיה בישראל וכן נתונים של הלשכה לסטטיסטיקה - כל אלה מהווים פקטורים בעלי משמעות גדולה וחשובה מאד ואין לפטור אותם בהינף יד. מעבר לכך ואסור לשכוח שמדובר בחלק בלתי נפרד מההפרדות ומההפרדה בין העמים וזהו לב העניין – הפרדות, 2 מדינות ל2 עמים זו לא סיסמה, חייב להיות לזה ביטוי מוחשי בשטח ובאופן טוטאלי עד כמה שניתן. 3.3 קונטקסט: אין כזה דבר ערביי ישראל, זה כינוי פיקטיבי שישראל נתנה להם, ערביי ישראל הם פלשתינים, פלשתינים לכל דבר, הם אינם שונים מבני עמם שבגדה וברצועה, הלאום שלהם הוא פלשתיני, השאיפות הלאומיות שלהם הם כשל העם הפלשתיני. עובדה נוספת, קיימת שחיקה באחוז היהודים מתוך כלל האוכלוסייה ומאידך עליה באחוזים של פלשתינאי ישראל, ככל שהמספרים יתקרבו המתח בין הלאומים יעלה כאשר שיאו עלול להיות מלחמת אזרחים עקובה מדם. אסור לשכוח שפלשתינאי ישראל למרות אזרחותם הם חלק בלתי נפרד מהסכסוך הישראלי ערבי/פלשתיני ולכן הם גם חלק אינטגראלי מכל תוכנית מקיפה/פתרון, הסכסוך הוא בין העמים, עמים, לא גבולות, סכסוך זה החל כבר לפני כמאה שנה – לא ב1967, מעבר לכך השטח רציף טריטוריאלית ודמוגרפית עם הגדה, השטח נכבש ב1948 ומאחר ואין שום הבדל מהותי בין כיבוש 48 לכיבוש 67 אין סיבה אמיתית להזדעזע ואין צורך בצביעות. הריבונות היא עקב כיבוש כך שבעצם האזרחות היא תוצאה של כיבוש, לכן על תוואי זה במסגרת של הפרדות חד צדדית, גם אם לא יצא לפועל להיות מונח על שולחן המו"מ ביננו לבין האמריקאים והאירופאים.
4. ירושלים: השכונות הערביות במזרח העיר יעברו לריבונות פלשתינית, השכונות היהודיות יישארו בריבונות ישראלית. העיר העתיקה והמקומות הקדושים יישארו בריבונות ישראלית. אם אחרי המהלך החד צדדי הפלשתינים יכריזו על סיום מוחלט וסופי של הסכסוך ויאכפו אותו אז ישראל תסכים לבינאום האזור ולריבונות משותפת שתכלול את ישראל פלשתין והקהילה הבינ"ל. 5. הפליטים וזכות השיבה: שלילה מוחלטת של זכות השיבה, אולם ישראל תהיה מוכנה לסייע בכל מיני אופנים בשיתוף הקהילה הבינ"ל בשיקום הפליטים במדינת פלשתין או במדינות אחרות. 6. המדינה הפלשתינית: המדינה הפלשתינית תהיה מפורזת כלומר לא תתחמש ולא תחזיק צבא, נושא זה ייאכף על ידי הצדדים בהסכם באמצעות בקרה בינ"ל על הגבולות בין הגדה לירדן. 7. החזית הסורית רמת הגולן והחזית הצפונית: ישראל תצהיר שהיא מוכנה לדבר על עתיד רמת הגולן ובתנאים מסוימים אף לוותר עליו לאחר מכן היא תפרט את אותם תנאים כאשר המפתח הוא שעל הרווח להיות גדול מן ההפסד, רווח ברמה הגיאו-אסטרטגית, הגדלת מאזן הכוחות לטובת ישראל על חשבון ודרך סוריה שמקבלת את הרמה. 7.1 התנאים לוויתור על רמת הגולן: יכולת ניטור בלתי מוגבלת ברמה ע"י ישראל והקהילה הבינ"ל. הגבלות מסוימות על צבא סוריה. ניתוק יחסים מלא עם איראן כל עוד שולט שם המשטר הנוכחי. פירוז מלא מנשק של הרמה. לא תהיה החזרה של הגולן כל עוד קיימת חזית צפונית - לבנון וחיזבאללה, מדובר בעסקת חבילה, על לבנון לפרק את החיזבאללה ושאר ארגוני הטרור מנשקם ולהוציאם מחוץ לחוק וכמו סוריה לנתק את יחסיה עם איראן. ללא מילוי תנאים אילו רמת הגולן תישאר בריבונות מדינת ישראל, כאמור על התנאים להיות גלויים ופומביים, כמו כן יש להדגיש את מוכנות ישראל לוותר על הגולן ולהעביר את הכדור למגרש הסורי. אם יסכימו הרווחנו ואם יסרבו גם הרווחנו.
המימד הביטחוני:1. על פי הרציונל המנחה ובדיוק כמו במימד המדיני ישראל תהיה אחראית באופן בלעדי על ביטחונה. לאחר ובמקביל למימוש ההסכם התלת צדדי ישראל ארה"ב והאיחוד האירופאי יראו בישות הפלשתינית כמדינה לכל דבר, במיוחד מהפן הביטחוני ולכן כל פעולה אלימה מצידה תחשב לאקט מלחמתי לכל דבר. לישראל תהיה מלוא הזכות, מלוא החופש ומלוא הגיבוי בתוך ההסכם התלת צדדי להפעיל כל מדיניות ביטחונית כלפי אותה אלימות שתמצא יעילה בהגנה על אזרחיה וריבונותה, כולל אם יש צורך, מדיניות "בלתי פרופורציונאלית" לכאורה, אגרסיבית וברוטאלית הכוללת מדיניות חיסולים רחבת היקף של פעילי טרור. ההגדרות המדויקות של אופי המדיניות יוגדרו בתוך ההסכם. 1.1 על ישראל להשלים את חומת ההפרדה/הביטחון וביצורה באמצעות אמצעי ביטחון.
1.2 חובה לציין: המימד הביטחוני הינו חשוב וקריטי בדיוק כמו המימד המדיני ואף משלים אותו ולכן חובה לדאוג לכל הערבויות ולגיבוי שיקנה לישראל חופש פעולה כנגד כל פעולת טרור שתהיה. חוקי המשחק הביטחוניים חייבים להשתנות גם מהטעם הביטחוני וגם מהטעם ציבורי, מדיניות כזאת חשובה מאד גם בכדי לייצר תמיכה בכל תהליך ההפרדות שיהיה קשה גם כך.
המטרה וההיגיון מאחורי תוכנית הפעולה:ניהול הסכסוך באופן אופטימאלי – מקסימום שקט ותחזוקו במינימום מאמץ ומשאבים תוך השארת הדלת לפלשתינים פתוחה להסדר שלום עתידי. התוכנית מתבססת על שני תובנות מקבילות: א. מצד אחד, התובנה שאין פרטנר בצד השני, כלומר אין בצד הפלשתיני מי שמסוגל ו/או רוצה להביא לסיום סופי ומוחלט של הסכסוך. מתוך הבנה שהלאומית היהודית – הציונות והלאומיות הפלשתינית הם אנטיתזה אחד של השנייה לכן אין כל סיכוי לשלום במציאות הנוכחית. שתהליך השלום זו אשליה נלעגת והמו"מ הינו בזבוז זמן משווע המחשק את שני הצדדים, זמן שאין לנו אותו עקב העובדה שבכדי לקדם את המו"מ חובה ליצור אמון הדדי בינינו לבין הפלשתינים(שלא קיים) וזה תהליך שלוקח שנים רבות וגם אם הוא מושג הוא אינו שווה דבר אם אין הסכמות על סוגיות הליבה. סיבה נוספת, הנושא הדמוגראפי, תוך שנים לא רבות יהיה רוב פלשתיני-ערבי בין הים לירדן ומצב שבו מיעוט שיש לו מדינה – אנחנו, שולט על רוב – הפלשתינים ומונע ממנו, בכוח הזרוע, מדינה משלו הוא בלתי מתקבל על הדעת ואיך שלא מסתכלים על זה, נראה מאד, מאד רע. אילו נתונים שחייבים להתחשב בהם. ב. מצד שני, התובנה שהמצב הנוכחי רע מאד למדינת ישראל ופועל נגד האינטרסים הקיומיים שלה ולכן, ללא קשר לשלום הוא חייב להפסק. השליטה על הפלשתינים רעה לנו מבחינה מדינית, חברתית, כלכלית ובינלאומית, לא פחות מאשר היא רעה לפלשתינים. ההתנחלויות הן נטל כבד על מדינת ישראל, מכל מיני בחינות. כמו כן החיכוך היומיומי של צה"ל במחסומים עם האוכלוסייה הפלשתינית גם הוא רע לנו מכל מיני בחינות. השקעת התקציבים הבלתי נגמרים בהתנחלויות, בשמירה עליהם, בכבישים העוקפים, בהקלות במס כאשר הם יכולים להיות מושקעים בחברה והכלכלה, בצמצום הפערים בין העשירים לעניים, בין המרכז לפריפריה, בפרויקטים לאומיים הינם בזבוז משווע שפוגע במדינה ובחברה. אין זה מתפקידו של צה"ל בכדי לשמש כבייביסיטר המפריד בין מתנחלים לפלשתינים, זו אינה הגנה על המדינה. יציאה ממרבית הגדה, פינוי מרבית ההתנחלויות וסיום השליטה על הפלשתינים גם אם ללא הסכם שלום, גם אם זה חד צדדי הינה רווח נקי ואינטרס עליון של מדינת ישראל, חד וחלק. ג. מדינת ישראל חייבת להכריע אם היא רוצה להיות גם מדינה יהודית וגם מדינה דמוקרטית ולשם כך יש להכריע בין שני ברירות שחייבות להיות מוצגות בפני הציבור באופן בהיר וברור: ברירה ראשונה, לספח את הגדה ולאזרח את כל תושביה ואז להפוך למדינה ארץ ישראל השלמה והפלשתינית אם אנחנו עדיין דמוקרטיה ואז מתאבדים או אם מוותרים עליה ואז להפוך למדינת אפרטהייד לכל דבר כשמיעוט שולט על רוב תוך שנים מעטות או הברירה שנייה: 2 מדינות ל2 עמים ואז להיות גם מדינה יהודית וגם דמוקרטית עם רוב יהודי מוצק.
כלכלי-חברתי(חלק זה הוא מאד כללי, מתנצל מראש) המדיניות החברתית כלכלית קשורה קשר הדוק למדיניות המדינית-ביטחונית, חלק מאותו חזון משותף, מאותה תוכנית פעולה שתמצב את התנועה/מפלגה כאלטרנטיבה ברורה ותבדל אותה מכל שאר המפלגות. המדיניות הכלכלית-חברתית תושתת על מספר ערכים מנחים: סולידאריות, שוויון הזדמנויות, שוויון בחלוקת הנטל ושוויון בזכויות ובחובות.
1. צה"ל ושירות לאומי/אזרחי: לצד צה"ל יורחב השירות הלאומי/אזרחי, כל אזרח ישראלי בגילאים 18 עד 20-21 יהיה חייב בשירות חובה כאשר לצה"ל הזכות לקבוע כמה אנשים הוא צריך ואת מי הוא מעוניין לגייס. ערביי ישראל יעשו שירות לאומי/אזרחי, החרדים יוכלו לבחור בין השניים. השירות הלאומי/אזרחי יכלול את כל תחומי החיים: רווחה, חינוך, בריאות, חקלאות, תשתיות, עבודה עם כל סוגי האוכלוסיות, מד"א, משטרה ומכבי אש ועוד. 1.1 השירות הינו חובה לאומית אזרחית וחברתית, סרבנות/ניסיון להתחמק מהשירות יהווה עבירה על החוק, כלפי המדינה ומעל לכל כלפי החברה והיא תענה בסנקציות מצד המדינה: 1.2 אזרח שיסרב יאבד את כל הסובסידיות מצד המדינה בתחומי החינוך והבריאות, כלומר לימודים גבוהים, תרופות ושירותים רפואיים במחיר מלא, מעבר לכך הוא אינו יוכל לעבוד במגזר הציבורי ולמעסיקים במגזר הפרטי תהיה הזכות להחליט אם להעסיק אותו או לא. 1.3 אזרח שינסה ללכת ראש בראש בנוגע לסנקציות למשל בדרך של התחמקות מתשלום מיסים ייענש בחומרה. 2. המדיניות הכלכלית תהיה ברוח מדינות הרווחה הסוציאל דמוקרטיות של מרכז ומערב אירופה, כלומר שוק חופשי ותחרותי עם הגבלות פיקוח ומדיניות רווחה מפותחת. השלמה והרחבה של חקיקת רחבה בנושא זכויות עובדים, הסדרה והקטנת פערי השכר העצומים במשק, גם במגזר הפרטי, החמרת הענישה כלפי מי שפוגע בזכויות עובדים, חברות הקבלן יפורקו ויוצאו מחוץ לחוק, הגדלת קצבאות הזקנה והנכים, הגדלת משכורות החיילים, עזרה לחיילים משוחררים, צעירים, הפחתת שכר הלימוד על פי מתווה ווינוגרד משנת 1998, הקטנת קצבאות הילדים – משפחה תעשה ילדים על פי יכולתה הכלכלית. 3. חינוך: חלק גדול מהכסף הרב שיתפנה מהשטחים יושקע בחינוך, הקטנת הכיתות ל25 תלמידים לכיתה, העלאת שכר המורים, העלאת רמת המורים באמצעות הכשרה ארוכה ומקיפה יותר וכן החמרת דרישות הכניסה ללימודי הוראה, אכיפת תוכניות ליבה לכלל תלמידי ישראל, פיתוח ותגבור תוכניות לימוד המקצועיות והייחודיות שמחוץ לליבה לפיתוח כישרונות ייחודיים של התלמידים. תגבור משמעותי של לימודי האזרחות לכלל התלמידים, תגבור לימודי ציונות, היסטוריה של עם ישראל ויהדות אצל התלמידים היהודים. מימון שיעורים פרטיים לתלמידים השייכים לאוכלוסיות חלשות על ידי סטודנטים פרט לעזרה שיקבלו ממשרתי שירות לאומי. 4. ערביי ישראל והבדואיים: ערביי ישראל יזכו לשוויון אזרחי מלא, יישום תוכניות מתאר לפי הצורך בישובים, תגבור התקציבים לחינוך ותשתיות לצורך צמצום פערים, יישוב את כל האוכלוסייה הבדואית בישובי קבע, טיפול בנושא הביגמיה ותכנון המשפחה. 5. איכות סביבה: החמרת התקנים בישראל ותגבור האכיפה שלהם, הוספת תקנים לפקחי איכות סביבה, החמרה משמעותית של הענישה נגד מפרים, איסור על החברה להשיג את המימון לקנס באמצעות ייקור השירותים מהאזרחים, האזרח אינו אשם בהפרה ולכן אין סיבה שישלם עליה. פיתוח ושימוש במקורות אנרגיה חלופיים, במיוחד אנרגיה ירוקה, החלפת צי הרכבים הציבוריים של כל הרשויות ברכבים היברידים או חשמליים, כנ"ל לגבי תחבורה ציבורית. 6. פרויקטים לאומיים: הקמת עוד מתקנים להתפלת מים ים, טיהור מי שופכין, אנרגיה סולארית וביו-אנרגיה, תעלת הימים ופיתוח חקלאות הידרופונית, הרחבת מערכת הרכבות לכל הארץ. 7. בריאות: הרחבת סל התרופות, פיקוח על התחרות ורמת השירותים הרפואיים מצד המדינה. 8. דת ומדינה: תיקון בסטטוס קוו, החלשת מעמד הרבנות ובית הדין הרבני, מתן אלטרנטיבות אזרחיות לנישואין גירושין ופטירה, הכנסת זרמים נוספים ביהדות לשיח. 9. פיזור האוכלוסייה: "ייהוד" הגליל והנגב, הגברת הפיתוח הכלכלי שם, הוזלת אדמות מול ייקור במרכז למען צמצום הפערים בין המרכז לפריפריה. 10. פשיעה: הגדלת המשטרה על כל ענפיה, החמרת הטיפול בפשיעה ותאונות הדרכים, חקיקת עונשי מינימום כבדים, אם שופט אינו מוכן להגן על החברה באמצעות עונשים כבדים נגד עבריינים המדינה תעשה זאת עבורו. 11. שחיתות ומינהל תקין: החמרת העונשים בנושא השחיתות, מתן תקיפות חוקתית לדו"חות מבקר המדינה, החמרת הטיפול בשחיתויות ברשויות המקומיות, ראש רשות שנהג בשחיתות וניהל את הרשות באופן לקוי ייענש, יפוטר ויוחלף באופן זמני על ידי ראש רשות בטעם המדינה. לא תהיה סבלנות לאי אכיפת תשלומי מיסים כגון ארנונה, הלנת שכר ושחיתות כלשהי. 12. הון ושלטון: גופים בלתי תלויים כמו התנועה לאיכות השלטון שינתנו דין וחשבון לציבור בראש ובראשונה יפקחו על עסקאות בין המדינה לאנשי הון, פרטי העסקאות יהיו נגישים לציבור כך שיהיה ניתן לוודא שהעסקה כשרה. לבעלי הון ששולטים באמצעי תקשורת לא תהיה כל יכולת להשפיע על תכנים ופרסומים, כולל פרסומים עליהם. 13. מדינת ישראל תקים ותעשה שימוש נרחב יותר בגופי מחקר שונים מתחומים כמו ביטחון, עיצוב מדיניות, משפט, איכות סביבה, חינוך ואחרים, יהיה שימוש בהמלצותיהם, ניירות העמדה שלהם לגיבוש מדיניות בתחומים השונים. 14. תרבות וספורט: העלאת תקציבי התרבות לסטנדרט האירופי, 1% מכלל התקציב השנתי, כמו כן תגבור תקציבים לענפי ספורט חלשים. 15. בחירות: העלאת אחוז החסימה ל5%.
יובל כץ, חיפה.
שלום עידן, אני מציע לך לקרוא מספר מסמכים, אבל לקרוא בראש פתוח מילה במילה, הצעת החוקה של עדאללה, מסמך החזון של וועדת המעקב בעליונה של ערביי ישראל, אמנת אש"ף, המצעים של המפלגות הערביות במיוחד רע"מ תע"ל ובל"ד, לעקוב אחרי ההתבטאויות שלהם, בכלל ללמוד טוב את הסיכסוך הישראלי-פלשתיני מראשיתו לפני כ100 שנה ועד היום. מבחינה הגדרה של זהות, לאומית, תרבותית או אחרת ערביי ישראל הם פלשתינים, בעיני עצמם הם פלשתינים, אין הבדל בים לערביי הגדה או עזה פרוט לתעודת זהות כחולה, הם מיעוט לאומי, חוקתית לא מוכרים כך מאחר ואין להם זכויות לאומיות כאן אלא רק אזרחיות, אך מעשית הם מיעוט לאומי, לאומי פלשתיני, וארץ ישראל מבחינתם זה פלשתין לא פחות מהגדה, אזרחות לא מבטלת זהות לאומית, בטח ובטח שאתה אזרח במדינת לאום שלא מייצגת אותך כלאום. לכן ערביי ישראל הם פלשתינאים לכל דבר, יש להכיר בזה, הם חלק מהסיכסוך, כמובן שמגיעות להם זכויות אזרח שוות כאזרחים במדינה דמוקרטית, מגיע להם שיוויון תקציבי כאזרחים במדינה דמוקרטית, אבל, לחשוב שזה ישנה משהו זו תמימות. שמאל לאומי הוא גם שמאל מפוכח.
שלום, שמח להצטרף לצוות העורכים. מציע להוסיף מצע סביבתי מפורט, אותו אשמח לערוך, ולא רק תחת הכותרת 'תשתיות'. מצע סביבתי מקיף הוא חלק אינטגרלי בתפישת עולם סוציאל דמוקרטית, ויש להרחיבו ולעדכנו למימדיו הראויים. מה דעתכם?
עמרי
אהלן!
הי, אני גם אשמח לעזור בכתיבת החזון הסביבתי, ואני אעלה חומר לדף חזון סביבתי וחוץ מזה נראה לי שצריך אמירה ירוקה חזקה והרבה פעמים לא להתפשר לטובת פיתוח, כי פיתוח יש לנו מספיק ממשלת ביבי. צריך לפעול בכל תחומי הסביבה כדי שישראל תהיה מדינה מובילה בנושא, שלא נכנעת לפיתוח
נדב, שמאל. ציוני.
תיכנון סביבתי /שמירת אוצרות הלאום
הצעה: תיכנון מיוחד ל"ניכסיי לאום" הרעיון הרעיוני והמעשי: להפקיע מהרשויות והעיריות את את איפשרות שינוי המציאות הנדל"נית בישראל. שלב ראשון: כל החופים בארץ כולל הים התיכון הים האדום ים המלח והכינרת, באחריות ועדה של חברי כנסת אנשי מקצוע נציגיי החברה להגנת הטבע ושופטים, רק בסמכות הועדה הזו להפשיר חוף ואת כל מה שמרחק 200 מטר... ממנו. שלב שני ליצור מפה מסגרת וכללי בנייה כלל ארציים שבתוכם יכולות לפעול ועדות עירוניות.
כמו כן צריך לעשות מפת אנטרסים מדינית ולאומית שאת ניהולה מוסרים לערכאות גבוהות וציבוריות שזאינן חומקות מעין הציבור. דבר זה ימנע היעלמות החוף ניצול עד גמר של ים המלח, בניניי ענק בירושליים, הריגת הכינרת.
כמו רעיון גבולות הקבע גם פה הרעיון הוא הוא ליצור מציאות שאינה נזילה זמנית ושרירותית אלא מעוצבת על ידי הלאום.
מקורות המים
צריך לעשות תוכנית מקיפה למצוי כל יכולות אגירת המים בארץ ישראל תוך היעזרות בגופים ומדינות חיצוניים. כך שנוכל לאפשר לפלשתינאים לפתור את בעיית המיים שלהם. ולנו זה יאפשר בטווח הארוך להמשיך לשתות מיים ואולי לשחרר חלק מהנחלים ליזרום. - מפעליי התפלה - מאגרים האוספים נחלים עוד לפני שהם מגיעים למישור ונעלמים. - תוכנית מקפת לאנטרסים של ישראל (וביכלל של יושביי הארץ לגביי מה ואיפה נתן לשאוב וכמה.
בקונטקסט של החלק הזה, אני חושב שנצטרך לפרט קצת יותר לגבי עמדתנו ביחס לזכויות על הארץ הזאת, שזה נושא שאי אפשר להתעלם ממנו.
לדעתי, בנושא הציבור הערבי, אנחנו צריכים לחדד את ההפרדה בין הזכות שלנו לקיום בארץ, והיחס לציבור הערבי בפועל, כאשר אנחנו כבר השולטים כאן וזהו המצב הקיים:
מה דעתכם לגבי גישות אלה?
--Rabend 20:26, 24 באפריל 2010 (UTC)
שלום לעורכ/ת האלמוני/ת ~
אהבתי את התוספות! בקרוב אשתדל לערוך את החזון החברתי באופן מאורגן יותר ב"ה.
בקשה לי: אנא צרי/צור שם משתמש/ת. כך נוכל לתקשר באופן ישיר.
חזק ונתחזק ד"ר אוֹרי אמיתי, היסטוריא כללית, חיפה 21:45, 21 באפריל 2010 (UTC)
שלום לכולם, אני שמח מאוד לראות את האבולוציה של השמאל הלאומי, הדבר גרם לי לרצות ולנסות לתת יד למהלך שאולי יום אחד עוד יתברר כהיסטורי. רוב הנקודות במסמך הן אומנם כלליות מאוד אך נוגעות לנושאים ספסציפים (מערכת החינוך, מערכת הבריאות, איגודי עובדים ועוד). מכיוון של ניתן להקיף את כל תחומי החיים הייתי מציע להכניס משפט שהוא באופיו מעט פילוסופי אכן יכול לשמש כמצפן לכל תחומי החיים. הרעיון שלי הוא למשפט בסגנון הבא: השמאל הלאומי יפעל לחלוקה מחדש של הטובין החברתיים והכלכליים. אני מאמין כי אין צורך להסבר הרעיון של חלוקה מחדש של משאבים כלכליים, לכן אתעכב על הרעיון החברתי. חלוקה מחדש של הטובים החברתי, מתייחס לחלוקה מחדש של זכויות, חובות, הזדמנויות וכן הלאה. מדובר למעשה בצדק חלוקתי של דברים שאינם בהכרח חומריים אך חשובים לא פחות ואף יותר. אשמח לתגובות והצעות חנוך ח. 10:28, 27 באפריל 2010 (UTC)
תיכנון סביבתי /שמירת אוצרות הלאום
הצעה: תיכנון מיוחד ל"ניכסיי לאום" הרעיון הרעיוני והמעשי: להפקיע מהרשויות והעיריות את את איפשרות שינוי המציאות הנדל"נית בישראל. שלב ראשון: כל החופים בארץ כולל הים התיכון הים האדום ים המלח והכינרת, באחריות ועדה של חברי כנסת אנשי מקצוע נציגיי החברה להגנת הטבע ושופטים, רק בסמכות הועדה הזו להפשיר חוף ואת כל מה שמרחק 200 מטר... ממנו. שלב שני ליצור מפה מסגרת וכללי בנייה כלל ארציים שבתוכם יכולות לפעול ועדות עירוניות.
כמו כן צריך לעשות מפת אנטרסים מדינית ולאומית שאת ניהולה מוסרים לערכאות גבוהות וציבוריות שזאינן חומקות מעין הציבור.
כמו רעיון גבולות הקבע גם פה הרעיון הוא הוא ליצור מציאות שאינה נזילה זמנית ושרירותית אלא מעוצבת על ידי הלאום.
אני חושב שישנה חשיבות לאומית מוסרית ומחויבות לך שמצבם של הדרוזים ישתנה מהותית ומצבם של הבדואים המשרתים בצה"ל. כן, כסוגיה שונה מהסוגייה הערבית או של העוני בכלל. זהו חוב של נאמנות. נגד התוית ל המדינה כגיזענית וכו... איפשר כמשימה מעשית לקבוע ישוב דררוזי אחד כפרוייקט שאליו מרכזים כוחות. חינוך, תקציב תיכנון, הבנת הכוחות הפועלים, תעסוקה , הדרכה, וכו וכו בתיאום ושיתוף עם מנהיגיי העדה עד שתוך 10 שנים הישוב והיוצאים ממנו יראו אחרת.וכן כולל שימור תיעוד ופיתוח תרבות דרוזית.
כך יראה ש:
- יש נאמנות ישראלית - משתלם להיות בן ברית של ישראל - ישראל לא ליהודים בלבד
כדי לעשות שינוי עמוק ובר קיימא בחברה. תפעל תנועת השמאל הלאומי למען מטרותיה בדכים לא פרלמנטריות. או לחילופין תוליד מתוכה תנועות לא פרלמנטריות. ריכוז אנשיי חינוך ועידודם לעבור לאיזוריי עדיפות. חוגים להעשרת הציבור כולו. אמצעי תיקשורת שמטרתםלאפשר דיון בהיר יותר במצב. יצירת קהילות. תנועות נוער. רשתות חברתיות.
לשאוף ליצור אלטרנטיבה לחברת הצריכה בה אנו נמצאים ולתנועות הדתיות והחרדיות. וליצור קהילתיות חינוך תרבות, אידיאליזם, אמפטיה, דעתנות וכו...
מכיוון שהגולן היא נחלת אבותינו מכיוון שבנינו בה ישובים לא יפונה הגולן בשום מצב. כבשנו-שיחררנו מידי סוריה לאחר שתקפה את ישראל במלחמת 67 ולאחר שהוא היווה פלטפורמה למלחמה נגדינו. איננו כובשים ברמה עם אחר. איננו נמצאים בתוך עם אחר. פינוי הרמה הינו כניעה לאסד, דיקטטור במדינתו. פינוי הרמה יכול להוות זרז לתהליכים טובים, אכן כן. אבל תנועה שמערבת שיקולים מוסריים בתפיסה המדינית שלה וחושבת לטווח ארוך, מבינה שישראל עם אמונה בזכויותיה חזקה לאין ערוך מהסכם כזה או אחר. אנחנו עלולים עוד לגלות שנתנו את הגולן לממשל מוסלמי קיצוני. וכן גם הפינוי בסיני היה מוטעה כיום אומנם מצריים בשלום אם ישראל אבל שטחים גדולים השייכים לנו בצדק אינם איתנו לאפשר בנייה לאפשר התפתחות. אוצרות טבע השייכים לנו בדין אינם שלנו. ובתודעת העולם והערבים נתקבעה יכולת הנסיגה המופלאה שלנו. כי גרגר הדמה של הערבי הוא קדוש, ושל היהודי הוא נדל"ן. למען שלום יתכן פירוז הגולן ומניעה של הפיכתו (נאמר שישנו פחד סורי שכזה) לנקודת זינוק לטנקים הישראלים. עם ערובות מתאימות איפשר להפוך את הגולן לאיזור Xטריטוריאלי בשלטון בין לאומי. ומה יהיה? לכשתכריז תנועת שמאל את סירובה לשחות עם הזרם, ומתוך ערכיה תחצוב את הסירוב לפינוי ישובים-בני אדם מאדמתם אדמת ישראל, תיתחיל תהליך שסופו קבורת האיפשרות של מסירת הגולן. כששלום דה פקטו יתכן שיושג כשסוריה תיאלץ לחזור על גחונה כדי לקבל עזרה מהמערב. בנתיים הפחד מהמלחמה הבאה הוא לא כל כך ראציונאלי, הריי לא כל יום זורמת ישראל אל אשליית הכל יכולה. אין אנטרס למלחמה מצד סוריה. אבל הכי חשוב : ההפחדה ממלחמה הינה כניעה לתוקפן.... "מי שיעלה על הדדעת לרדת מרמת הגולן יפקיר את בטחון ישראל" מקום בו עברה המחרשה בו יעבור הגבול ארץ ישראל שייכת לעם ישראל
פעם בארץ ישראל, גם אנו היינו האויב. עוד לפני הקמת המדינה, בזמן המנדט הבריטי, היו מספר ארגונים שנלחמו בהם קרבות גרילה, טרור של ממש. ואני חושב שמתוך היסטורית העם הזו, עלינו לעצב את התייחסותנו לאויבנו, ואני רוצה לשים דגש על העם הפלשתינאי. כלומר - עלינו להבין שגם האויב הוא בן אדם, אוכלוסייה גדולה המורכבת מגברים, נשים, ילדים, ילדות, ותינוקות. גם להם יש עיניים, גם להם יש פה, גם להם יש מוח, וגם להם יש לב. וכמובן שיש ביניהם אנשים שבוחרים לתקוף את מדינת ישראל, ועלינו להגיב בחריפות כלפיהם. אך פעולותינו צריכות להיות ממוקדות, ספציפיות, מוסריות ככל הניתן. כי אם אנו מנסים להקים חברת מופת מוסרית, ורוצים להתגאות במוסר היהודי, עלינו להתנהג כך. כמו שאנו היינו מתנגדים בתוקף וקוראים לפעולות כמו הפגזת שכונות שלמות, או "עין תחת עין", או "עבור כל ילד, נהרוג עשרה" פעולות לא מוסריות בעליל, כך עלינו להימנע ולמנוע בכל תוקף פעולות שכאלו. אל לנו לתת לכפר קאסם לחזור שנית, ולא על עוד מקרים כה רבים בו אנשים חפים מפשע סובלים, ובעבור מה? בעבור כך שניסו לקיים חיים צנועים בתוך המציאות הקשה כל כך שלהם? בעזה? בעבור כך שגם הם חיים תחת טרור? כי בהרבה מקרים כאשר החמאס יורה רקטות מבתי אזרחים, הם לא מוכנסים פנימה כי אוהבים אותם, אלא כי הם מאיימים על חיי בעלי הבית. אני חושב ש"השמאל הלאומי" צריך לשים דגש על המוסר היהודי-אנושי בכל פעולות צה"ל, ושזה יהיה כלל ברזל ברציונאל המנחה את פעילותיו. אך אין זה אומר שלא נגיב לאש מחבלים, ההפך! חיי אדם הם החשובים, חיי אזרחי ישראל וחיי הפלשתינאים גם. ולכן עלינו להגיב לכל מפגע ומחבל, בכוח, בכדי שהתנגדות שכזו לא תחזור על עצמה, או שיחשבו פעמיים לפני שיבחרו לפעול.
עידן אריאב 05:44, 16 במאי 2010 (UTC)עידן אריאב
אנחנו אוהבים את המדינה, אנחנו גאים בה. ומתוך כך יש לנו אהבה גדולה לאותם אנשים שבוחרים לתרום ולשרת את המדינה למספר שנים וגם לסכן את חייהם עבורה. לעיתים קורה שהמצב מתהפך, ואנחנו צריכים לקחת סיכון עבורם, עבור אותם חיילים שאוהבים את המדינה, נלחמים עליה, אך הם נפלו בשבי. צריך לחשוב: איזו השפעה נוצרת מכך שיש חייל שנשאר בשבי שנים רבות? זה מוריד את המורל, זה מגביר את תהליך ההשתמטות, זה מוריד את האמון בשלטון ואת אהבת המדינה. ברגע שחטוף נשאר בשבי, ההשפעה היא חזקה יותר מקאסם, חזקה יותר מגראד, חזקה יותר מפיגוע, כי המכה היא דקירת סיכה, ישר בתוך הלב של כל אזרח במדינה. ולכן הצעתי היא כך: עלינו לדאוג שכל חייל חטוף יוחזר במהרה לביתו, לא תוך 5 שנים, לא תוך שנה, ולא תוך חודש, תוך שבועיים גג. ואם הם דורשים אסירים רבים, עלינו לתת להם אותם (אחרי מו"מ קצר על תנאי השחרור), תפסנו אותם פעם אחת, אנחנו נתפוס אותם שוב. יש לי אמון מלא בכוחות הביטחון ובצה"ל. ואם אותם אסירים ינסו לנקום בנו, נכה בהם חזרה, נראה להם שהיה עדיף להם לשתוק ולהוריד את הראש. מצידנו שהם יקראו לנו "פראיירים", "חסרי עמוד שדרה", "חלשי אופי", כל עוד זה אומר שלנו אכפת מחיילנו, כל עוד לנו אין חיילים חטופים. ולכן "השמאל הלאומי" צריך לדגול בהחזרת שבויים בכל אמצעי אפשרי (גם לשקול חילוץ צבאי אם ניתן) לטובת החייל, הצבא, המורל, אהבת הדגל, לטובת המדינה ואזרחיה. כי לנו נמאס שלגלעד שליט יש כסא ריק שמעלה כבר אבק. ואני בטוח גם שמדיניות כזו של החזרת שבויים תיצור גם השפעה טובה כלפי חוץ, כי זה יראה לעולם שיש בנו אהבה, לכל אדם ואדם במדינה, ובמיוחד לאלו שמקיימים בגופם אותה. ועל כך יכולה גם להשתפר תפיסתנו אצל מדינות העולם.
עידן אריאב 05:43, 16 במאי 2010 (UTC)עידן אריאב
לפני מעל מאה שנה, להרצל היה חזון. חזון שבו (בין היתר) מגיעים כל יהודי העולם לארץ ישראל, ועובדים קשה את האדמה ומרוויחים ממנה את אוצרותיה. וכך באמת היה בשנים של התחלת העליות והקמת המדינה - נוצר יהודי חדש, יהודי פועל שעובד קשה את האדמה ומרוויח ממנה את תוצרותיה. אך כיום - אנחנו חווים רגרסיה. מרבית מאוצרות הארץ (בין אם אנושיות או משאבים) לא הולכים לטובת העם והמדינה, הם מופרטים ומי שמרוויח מכך הם הבעלים (שהם כמובן חזירים הקפיטליסטים).לדוגמה ים המלח - האוצר הגדול של מדינת ישראל, שהרווח ממנו כה גדול - מנוצל לטובת עושרם של האחים עופר. האין זה הגיוני שים שבשטח המדינה יתרום למדינה עצמה? אך במקום זאת, יש שם מפעל שמטרתו היחידה היא רווח, רווח, רווח - לאחים. וקיימות עוד דוגמאות רבות של הפרטות שרק מזיקות לעם ולמדינה. ואני אומר כך: כל אוצרות המדינה - שזה אומר גם האוצרות הגאוגרפיים וגם האוצרות האנושיים (כל כוח האדם העובד הנהדר שיש למדינתנו) חוזר להיות לטובת המדינה. כי זו זכותה המלאה של המדינה - ובמיוחד - זו מטרתה. שכל מה שיהיה קיים בשטח המדינה יהיה לטובתה ולטובת העם - זה כל הקטע של דמוקרטיה לא? אז הגיע הזמן לשינוי - הגיע הזמן שנחזיר את הכוח (והעושר) לידי המדינה
עידן אריאב 05:23, 16 במאי 2010 (UTC)עידן אריאב
אז כמו שאומרים הרבה בספר, אנחנו יודעים מה אנחנו לא רוצים: לא רוצים משתמטים, לא רוצים מתנחלים, לא רוצים חזירים קפיטליסטים, ועוד ועוד.... אבל מה אנחנו כן רוצים? רכבת מהירה וחברת מופת. הדבר הראשון הוא ברור מאוד, ומתואר בפירוט רב, אז החזון הזה למדינה ברור ביותר, אך מה בנוגע לשני. מה זאת חברת מופת? מה כן נמצא בה? מה אנחנו כן רוצים? התחילו לעלות ניצוצות בטיוטה השנייה של "מה כן", אבל בעיקר השיחה היא "איך נגשים ונבצע את ה-מה לא-". ואני אומר: אמרנו שאנחנו ממשיכי דרכו של הרצל והציונות המעשית, ואמרנו שאנחנו רוצים שתהיה פה חברת מופת. אז מה זה אומר?! מה צריך להיות כאן? צריך להגיד מה כן, חוץ ממה לא. "ציונים לא מתנחלים" זה נהדר, אז מה ציונים עושים? "השמאל הלאומי" צריך לבוא עם רציונאל, עם מטרות, עם חזון. אני חושב שהשמאל הלאומי צריך לצאת בהצהרה שכרגע גדולה בהרבה ממה שחזוי לטיוטה השניה ולהגיד בבירור לכל העם, מה השמאל רוצה שיהיה בארץ, ולא רק צירוף מופשט של "חברת מופת", אלא באמת. מה יעמוד במרכז החברה, אילו עקרונות ינחו אותה,אילו מטרות יש לחברה שכזו, ולא רק התיאור הפשטני שיש בספר "הנואם יתאר מדינה נורמאלית, סוף סוף." לסיכום אגיד כך: הייתי רוצה שבשרשור שיחה זו יעלו כל העקרונות הבסיסיים שעליהם תוקם החברה, ואתחיל עם העקרונות שאני מאמין שצריכים להיות:
אלו חמשת עקרונות היסוד שאני מציע, אנא שתפו את דעתכם.
עידן אריאב 01:56, 19 במאי 2010 (UTC)עידן אריאב
אבן היסוד של כל התקדמות עתידית - מדינית, חברתית, בריאותית, טכנולוגית. בטיוטא הראשונה דובר על ליישם את חוק לימודי חובה מגיל 3 עד יב' בפועל. הכל טוב ויפה, אבל איך שמערכת החינוך נראית היום, זה לא משנה לכמה שנים יהיו לימודים חינם. זה לא הכמות שצריכה להשתנות, אלא האיכות!
כמה נקודות שאשתדל להרחיב בעתיד הקרוב (אני לומד לפסיכומטרי אז תאלצו לסלוח לי)
1.הפיכת מקצוע ההוראה ליוקרתי ומושך לצעירים
2. לא עוד ליטל מעתוק
3. חברת מופת - "מי שאינם זוכרים את העבר, מועדים לחזור עליו" - ג'ורג סנטינה, 1905.
--יונתן קלצ'בסקי, רמת השרון 08:45, 2 ביוני 2010 (UTC)
השמאל הלאומי בונה על כך שקברניטי המדינה עשויים ללא חת, נקיים מכל רבב. מול עיניהם של מנהיגינו, ע"פ השמאל הלאומי, ניצבת כל העת אך ורק טובתה של המדינה וטובתם של אזרחיה. למרות הסכמתי ברב הנושאים המהותיים בהם עוסק השמאל הלאומי, עולה ניחוח של תמימות מהטיוטות השונות של התנועה. חשוב לדעתי, להבטיח את איכות השלטון והפסקת השחיתות לצמיתות. כמובן שטענה זו תמימה לא פחות, אך ישנם שורה של חוקים ותיקונים שניתן לבצע על מנת למנוע את היסחבות הצמרת השלטונית אחרי כוח, כסף, הטבות ועוד... לטעמי, עשייה בתחום זה תתרום גם למדיניות החברתית- כלכלית (לדוגמא: מניעת מעברי בכירים באוצר למשרות בכירות במגזר הפרטי- הבטחת המשרות לפקיד או לחשב תמורת הטבות עוד בתקופת העבודה באוצר) וגם לחופש הפעולה המדיני של מנהיגינו, גם בלי שיהיו שמאלנים מוצהרים. מניעת מלכודות קואליציוניות ו"שחרור חבל" למנהיג הנבחר. ראוי לציין כי תיקון שיטת הבחירות וצמצום מספר המפלגות ע"י העלאת אחוז החסימה יכול לתרום רבות להשגת המטרות.
חשוב לזכור, ידידי השמאלנים, שהתקדמות בהשגת המטרות היא חיונית גם אם לא מנהיג שמאלני- לאומי הוא שמוביל אותה. אם ישנה התקדמות שלא חופפת אחד לאחד לרעיונות השמאל הלאומי, אבל העמידה אותנו, מדינת ישראל, במקום טוב יותר - אני בעד! לכן, חשוב מאד להכשיר את מבנה השלטון בצורה שתאפשר לקול השפוי לשלוט ולהוביל תהליכים, מבלי להיגרר אחרי גחמות המפלגות הקטנות ש"בצניעותן" מאיימות לפרק כל ממשלה אם לא יעמדו בדרישותיהן המופרכות! אם יהיה זה השמאל השפוי בשלטון - מה טוב! ואם לאו - שיקדם אותנו בכל אופן...
אסף גת 12:53, 5 ביוני 2010 (UTC)
לא יכולתי שלא לשים לב שהזכויות המדוברת אינן מפורטות כלל. מהן - לדעת תנועת "השמאל הלאומי" - אותן "זכויות הקהילה הלהט"ב"? האם הן כוללות אימוץ? נישואין? האפשרות לתרום דם, בשביל הומואים? אני מניח שכל אחד מתאר לעצמו סט זכויות שונה.
--600519965 14:43, 8 ביוני 2010 (UTC)